בפרשת בו, העברים ניצלים מעבדות אינסופית והכחדה קרובה כעם, וניתנות להם המתנות והאחריות של חירות ושלמות רוחנית.
בפרשת השבוע, שמות י’, א’ – י”ג, ט”ז, פרעה משחרר לפתע את העברים מעבדותם במצרים. הוא מצווה על יציאתם המיידית והחפוזה. יש להם עד עלות השחר לאסוף את עדריהם, מעט חפצים אישיים, את הזהב והכסף המצריים שישמשו מאוחר יותר לקישוט בית המקדש – והם יוצאים לדרך – כ-6 מיליון גברים, נשים וילדים, ומגוון עצום של אופורטוניסטים אחרים המחפשים חירות.
היהודים ניצלים מקריסה והכחדה באמצעות קרבות
מדוע כל כך מהר ומדוע אז? המסורת שלנו מלמדת שלאחר 430 שנה במצרים, חלק מהעברים נשארים נאמנים לאלוהי אברהם. רבים אחרים שקועים לחלוטין בתרבות פגאנית של עבודת אלילים. הם משועבדים לא רק על ידי אדון קשוח אלא גם על ידי מנהגים וגישות מצריים, מחליפים חופש, חירות וכבוד תמורת ביטחון תזונתי, מחסה וחוסר אונים משפיל. מוסבר שליהודים אלה אוזל הזמן… עוד יום אחד והם ייבלעו לחלוטין ויעלמו לנצח.
בן לילה, העברים ניצלים מעבדות אינסופית והכחדה קרובה כעם, והם מקבלים את המתנות והאחריות של חירות ושלמות רוחנית. אלוהים מעודד טרנספורמציה זו על ידי גילוי כוחותיו העל-טבעיים בסדרת המכות שפקדו את קהילות מצרים, והגיעו לשיאן בהרג הרסני של כל הבכורים הזכרים, בני אדם ובעלי חיים כאחד.
לפני המכה האחרונה, משה ואהרון מקבלים סדרה של הוראות מהשם שהם מעבירים לעם העברי. הוראות אלה כוללות כינון לוח שנה ירחי לחגיגה חודשית של התחדשות רוחנית; הוראות כיצד להגן על כל בית יהודי מפני מלאך המוות הצפוי להגיע באותו לילה; כינון פסטיבל פסח שנתי והגבלות תזונתיות מיוחדות לציון נס השגחת האל הזה; הקדשת בנים יהודים בכורים עתידיים לעבודת האל כמעשה של הכרת תודה על ישועתנו באותו לילה גורלי; ותפילה וטקסים יומיומיים הנדרשים כדי שלא נשכח שקיומנו תלוי באלוהים ובניסים שהוא עושה.
בהפטרה שלנו, ירמיהו (ירמיהו) מ’, 13-28, מספר הנביא על נבוכדנצר מלך בבל, אשר יכבוש את מצרים ויהרוס את תרבותה. המלך ישמש כשליחו של אלוהים למיגור חברה מצרית שעדיין שקועה בעבודת אלילים ובהקרבת ילדים. ירמיהו אומר ליהודים שבשלב מסוים בעתיד גם הם יירדפו ויגורשו בשל אורח חיים זה, אם כי בסופו של דבר הם יתחרטו וייגאלו.
כיום, יהודים זקוקים להצלה מהכחדה עצמית
במצרים, היהודים משועבדים בגוף ובנפש. למרות שיציאת מצרים משחררת את העברים מעבדות, היא אינה מצילה אותם מעבודת אלילים, כפי שנראה בתקרית עגל הזהב ומנפילות כרוניות לחוסר מוסריות במהלך הנדודים במדבר ולאחר הכניסה לישראל.
גם כיום, רובנו עדיין משועבדים לאגנוסטיות ערמומית במיוחד המכחישה את הבורא ומצדיקה הריגת תינוקות ברחם.
בכמה קהילות יהודיות דתיות, הדבר מתבטא כאמונה מיושנת לפיה עינוי תינוק למוות ברחם מציל את חיי האם, למרות שמומחים רפואיים אומרים לנו לעתים קרובות שהפלה לעולם אינה הכרחית כדי להציל את חיי האם.
אנו רואים זאת גם בקהילות יהודיות שמרניות למדי, הרואות בהריגת תינוקות חפים מפשע פתרון סביר להריונות הנובעים מאונס וגילוי עריות או מתוצאות בדיקות טרום לידתיות מטרידות ומצבים חברתיים וכלכליים מאתגרים.
לבסוף, קהילות יהודיות רדיקליות מתעקשות שרצח באמצעות הפלה הוא ערך יהודי וטקס/זכות דתית, שהפלה לעולם אינה דבר פסול, אפילו לא הפלה ביום לידת התינוק והפלה בגין רצח מגדרית נשית.
סיפורו של בו מראה לנו שמנהיגות חזקה יכולה להשיב את החירות בן לילה. יהודי היום, בעודם מתמודדים עם עריצות ברחבי העולם, מתמודדים עם אויב מסוכן וערמומי הרבה יותר – עצמנו. אנו זקוקים למנהיג יהודי חזק שיוביל אותנו אל מחוץ למסע ההרס העצמי של ילדינו שטרם נולדו. אנו זקוקים למנהיג שיחזיר לעצמו את התרבות היהודית ויבטיח עתיד יהודי בחסדי האל. ככל שההתקפות על יידישקייט גוברות כאן ובחו”ל, אנו מצפים למנהיג יהודי כזה שיוביל אותנו אל מחוץ לכבלי הרוחני שלנו ולשלמות רוחנית.
הכל קורה פתאום, לא משנה כמה זמן זה לוקח!
אנא שתפו את הפוסט הזה ברשתות החברתיות שלכם כדי להגביר את המסר שלנו בעולם בעייתי זה. תודה.
ססיליה רוטמן.
יהי הרבה שלום משמיים וחיים טובים לנו ולכל ישראל. אמן.
ססילי רוטמן היא המייסדת והנשיאה של קרן פרו-לייף היהודית. היא מתנגדת לרצח הקשור ססילי רוטמן היא המייסדת והנשיאה של קרן החיים הטובים היהודית. היא מתנגדת לרצח הקשור להפלות בכלל ובקרב יהודים בפרט, ומקוננת על כינון מדיניות חילונית בישראל המובילה לאובדן חיי יהודים ומעכבת את גאולת המשיח. היא מדמיינת ארץ ישראל הקדושה המבוססת על תורה ועולם המכבד את חייו של כל אדם מרגע ההתעברות.
