השקפות מתירניות על הפלות ביהדות עקב מחלת נפש של האם מונעות מחיים מבני המשפחה הפגיעים ביותר שלנו, בהתבסס על סיפורים פרימיטיביים על אתגרי בריאות הנפש. השקפות אלו מתעלמות מהייסורים הרגשיים של האם לאחר מות ילדה ואינן מציעות הזדמנות לריפוי לאחר מכן. הן מתעלמות מהתערבויות תומכות וטיפוליות המקלות על בעיותיה הנפשיות של האם ומגנות על חיי תינוקה.
זוהי השלישית מבין שבע דעות משפטיות יהודיות בנוגע למעמדם של בני אדם שטרם נולדו, אשר חורגות מעבר להגנות על בני אדם שטרם נולדו כפי שמצוין במפורש בתנ”ך. אנו מציעים שבע דעות אלו יחד עם שבע הפטרות הנחמה שחלות בשבע השבתות הרצופות שבין תשעה באב לראש השנה. השבוע נבחן את הדעה המאפשרת הפלה לטיפול במחלת נפש של האם.
אי אפשר להפריז בקושי ובטרגדיה של מחלת נפש. סקירה קלינית של הגורמים, האבחון והטיפול בה אינה מתחילה להראות את הכאב והסבל האישיים והמשפחתיים המורכבים שהיא מייצרת. תפקוד לקוי זה גולש גם לחברה, שם אנו רואים את הבעיות החברתיות העמוקות והעלויות הכרוכות בכך.
כל מי שחווה באופן אישי מחלת נפש או עבד בתחום יודע שלשיטות המודרניות שלנו לאבחון וטיפול בהן יש דרך ארוכה לעבור עד שיתגלו ויתקבלו שיטות יעילות ובטוחות.
דבר אחד ברור. בשום מקרה שצוטט בספרות, הריגת אדם אחר אינה טיפול מוצע למחלת נפש. אפילו במקרים בהם התעללות נמצאה כגורם למחלה, הטיפול אינו כולל הריגת המתעלל.
הריגת ילדים שטרם נולדו לטיפול במחלות נפש היא טיפול מקובל, עם זאת. מומחים משפטיים רבים, רופאים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואנשי דת פוסקים לעתים קרובות כי עינוי תינוק למוות ברחם נחשב לטיפול אתי במחלת נפש של האם.
מספר אלמנטים מתאחדים כדי לאפשר נוהג זה. התינוק שטרם נולד עובר דה-הומניזציה ולכן הריגתו נופלת מחוץ לשיקול מוסרי. רצון כן להקל על סבלה של האם, חוסר מודעות לטיפולים אלטרנטיביים ומגבלות הזמן של ההריון – כל אלה תורמים לכך. טיפול פסיכיאטרי במחלות נפש משתמש בתרופות, כך שהשימוש בהפלה כימית משתלב היטב במודל הטיפולי.
כל עוד הסכנות של כל סוגי ההפלות, ובמיוחד הפלות כימיות, אינן מדווחות בספרות המקצועית לבריאות הנפש, השימוש בתרופות להפלות לטיפול במחלות נפש של האם יימשך.
כאשר החלו הטיפול במחלות נפש של האם באמצעות הפלה, לא היה מחקר תקף זמין להוכחת אנושיותו של התינוק ברחם. כיום אנו יודעים שהטיפול הורג אדם חף מפשע, ילד. מידע זה מעלה את השאלה: האם טיפול במחלת נפש של אם צריך לכלול הריגת תינוקה או פעוטה? אותה התנגדות נחרצת לאפשרות טיפול זו צריכה לחול על הריגת ילד שטרם נולד.
באופן דומה, אין מחקר תקף המראה כי בעיות נפשיות ורגשיות גוברות לאחר הפלה. מחקרים רבים מוכיחים כיום באופן חד משמעי כי הפלה גורמת ומחמירה מחלות נפש. כיום ניתן להראות כי הפלה היא התווית נגד כטיפול במחלות נפש. במקרים של אונס, מצב מלחיץ ביותר, סקרים בקרב נשים שעברו הפלה מצביעים על כך שההפלה הוסיפה לטראומה שלהן.
מחלת נפש מובילה לעיתים קרובות לאובדן האוטונומיה בהחלטות טיפול, מה שמוביל להפלה לא רצונית. לאחר שבית משפט מורה על הערכה ואבחון של בריאות הנפש, הסמכות לספק טיפול עוברת מהאם לרופא או לבן משפחה שיכולים להורות על הפלה שעשויה להיות בניגוד לרצונה. המטופלת עלולה להיחלש מספיק על ידי תרופות שנועדו לטפל בתסמינים שלה, כך שהיא לא תוכל להתנגד להפלה ולהגן על ילדה שטרם נולד.
מחקרים אחרונים מגלים כי הסבירות לאשפוז פסיכיאטרי לאחר הפלות גבוהה פי שניים מאשר לאחר לידות חי.
מחקר אקראי חדש מגלה כי מחצית מניסיונות ההתאבדות של מטופלות הפלה מייחסים את עצמם להפלות שלהן
https://afterabortion.org/suicidestudy/
מחקר חדש שנערך על 1.2 מיליון נשים מוצא קשר חזק בין הפלה לאשפוז פסיכיאטרי
https://app.getresponse.com/view.html?x=a62b&co=SvYLz&m=BKqlWW&mc=Jb&s=d45Q&u=Wp&z=EJjPM2L&
טיפולים פסיכיאטריים עולים לאחר הפלה, מחקר חדש
https://afterabortion.org/psychiatric-treatments-rise-after-abortion-new-study/
חוות דעת משפטיות יהודיות המתירות הפלה במקרים של מחלת נפש מופיעות בשני מקורות. המקור הראשון הוא מאמר בכתב העת Tradition: A Journal of Orthodox Jewish Thought תחת הכותרת “איכות וקדושת החיים בתלמוד ובמדרש”, בשיתוף פעולה עם ד”ר פרד רוזנר, “ייסורים נפשיים”.
עבודה זו מנסה להסביר כיצד הפלה חלה על סיפורים עתיקים על ייסורים נפשיים, ללא התייחסות להריגה מכוונת כטיפול. גישה זו נשענת על ההנחה שהסיכון להתאבדות האם מחייב הפלה כדי להציל את חייה. היא כתובה כאן.
המקור השני להפלות עקב מחלת נפש של האם נמצא בספר העיון “פניני הלכה” משנת 2015, שנכתב על ידי הרב אליעזר מלמד. זוהי סדרת ספרים מקיפה בשפה העברית העוסקת בהלכה היהודית, הרלוונטית לעולם המשתנה ללא הרף של ימינו (כלומר, עולם בירידה מוסרית). הספר פופולרי בישראל, שם הוא משמש לעתים קרובות כספר לימוד הלכתי סטנדרטי בבתי ספר ציוניים דתיים, ובקהילות יהודיות ברחבי העולם.
בפרקים 9.5 עד 9.11, מחבר זה מרחיב על סוגיית ההפלה כטיפול במצוקה הנפשית של האם ממגוון סיבות: דיכאון לאחר לידה, דאגה לתינוק עם מומים עובריים, הריון מחוץ לנישואין וגורמי לחץ פסיכולוגיים אחרים. הוא מזכיר את השימוש בהפלה כימית כשיטה “עקיפה” להריגת תינוק, גישה שניתן לטעון שהיא פחות מתנגדת מבחינה מוסרית משיטות אחרות. מחבר זה מבחין בין דעות מגבילות למתירניות בנוגע להפלה. הוא טוען כי העמדה ההלכתית העיקרית היא המתירנית יותר.
השקפות מתירניות על הפלות ביהדות עקב מחלת נפש של האם מונעות מחיים מבני המשפחה הפגיעים ביותר שלנו, בהתבסס על סיפורים פרימיטיביים על אתגרי בריאות הנפש. השקפות אלו מתעלמות מהייסורים הרגשיים של האם לאחר מות ילדה ואינן מציעות הזדמנות לריפוי לאחר מכן. הן מתעלמות מהתערבויות תומכות וטיפוליות המקלות על בעיותיה הנפשיות של האם ומגנות על חיי תינוקה.
הם מתעלמים מהאתגרים בבריאות הנפש שעמם מתמודדים גברים, בין אם הם אינם מסוגלים ובין אם אינם מוכנים להגן על ילדיהם מאלימות ההפלה.
מטריד מאוד כל יהודי הרואה בחיים שטרם נולדו כקדושים, שספר לימוד זה מגדיר את דעת הקהל היהודית בת זמננו כהלכה יהודית ומלמד אותה ליהודים ברחבי העולם. הפצת הטעיה הזו מסבירה מדוע הפלה היא כיום הנורמה כאמצעי מניעה בישראל. היא אחראית לרוב המזעזע של יהודים הרואים בהפלה ערך יהודי ולא התקפה על אלוהים ועל התרבות היהודית.
ההלכה היהודית מגיעה מאלוהים, לא מאגנוסטים המתחזים לדתיים. לא משנה כמה כוונות טובות עשויות להיות להפלה לטיפול במחלת הנפש של האם, עלינו לעמוד בפני הפיתוי להסכים ולשחק את תפקיד אלוהים. החיים יקרים, וחייו של התינוק שטרם נולד, שהוא מוקד הטיפול הנפשי, יקרים בדיוק כמו חייך.
אנא שתפו את הפוסט הזה ברשתות החברתיות שלכם כדי להגביר את המסר שלנו בעולם בעייתי זה. תודה.
ססיליה רוטמן.
יהי הרבה שלום משמיים וחיים טובים לנו ולכל ישראל. אמן.
ססילי רוטמן היא המייסדת והנשיאה של קרן פרו-לייף היהודית. היא מתנגדת לרצח הקשור ססילי רוטמן היא המייסדת והנשיאה של קרן החיים הטובים היהודית. היא מתנגדת לרצח הקשור להפלות בכלל ובקרב יהודים בפרט, ומקוננת על כינון מדיניות חילונית בישראל המובילה לאובדן חיי יהודים ומעכבת את גאולת המשיח. היא מדמיינת ארץ ישראל הקדושה המבוססת על תורה ועולם המכבד את חייו של כל אדם מרגע ההתעברות.
